החלטה בתיק ת"א 53492-02-11

בהחלטה זו אסקור ההליכים שננקטו עד כה ואכריע בעומד על הפרק בשלב דיוני זה.

ביום 28.2.11 הוגשה תביעה בעילה לפי חוק פלת"ד. התובע נסמך בתביעה על קביעת דרגת נכות עפ"י דין - מל"ל.

ביום 3.4.11 הוגש כתב הגנה בו הוכחשו, בין היתר, החבות והכיסוי הביטוחי.

ביום 26.3.12 נתתי החלטה, בעקבות העברת המשך הטיפול בתיק אליי, בה נתבקש התובע להבהיר דבר קיומה של קביעת דרגת נכות תמיתה ע"י המל"ל.

ביום 2.4.12 הגיש התובע ההבהרה הנ"ל, לה צורף אישור מהמל"ל בדבר קביעת דרגת נכות תמיצה בשיעור של 10% בגין התאונה.

ביום 22.4.12 הגישה הנתבעת הודעה לפיה אין טעם בהגשת תחשיב נזק מטעמה, נוכח הכחשתה את טענות התובע במישור החבות והכיסוי.

ביום 23.4.12 ונוכח הודעת הנתבעת הנ"ל, נתתי החלטה בה הוריתי לתובע להגיש בתוך 7 ימים תצהיר נסיבות ובה הוריתי לשני הצדדים להגיש תחשיבי נזק מטעמם, תוך שכתבתי בהחלטה כך: " הנתבעת תהיה רשאית לגלם את טענותיה במישור החבות בתחשיב הנזק מטעמה, והטענות שמורות לה."

ביום 12.7.12 הגיש התובע תחשיב נזק מטעמו. בסעיף 3 לתחשיב נרשם: "התובע נתן גרסתו לענין נסיבות התאונה בתצהיר תשובות לשאלון שנשלח אליו ע"י הנתבעת, אשר העתקו מצ"ב". התצהיר שצורף לתחשיב הנזק נחתם בתאריך 4.9.11 עפ"י הרשום בו.

ביום 17.7.12 הגישה הנתבעת הודעה לפיה התובע לא הגיש תצהיר נסיבות כנדרש בהחלטה הנ"ל מיום 23.4.12, כאשר בהודעה נרשם שאין ברשום בתחשיב הנזק, כמפורט מעלה, משום מילוי אחר הוראת ביהמ"ש בדבר הגשת תצהיר נסיבות. הנתבעת מבקשת בהודעתה זו להורות לתובע להגיש תצהיר נסיבות כנדרש וכן להאריך לה את המועד להגשת תחשיב נזק בהתאמה.

ביום 18.7.12 נתתי, לגבי הודעה ובקשת הנתבעת הנ"ל מיום 17.7.12, החלטה בזו הלשון: "משהתובע לא קיים הוראות החלטת 23.4.12 יודיע בתוך 7 ימים מדוע לא ראוי למחוק את התביעה מחוסר מעש, ובאותו מועד ישיב גם על בקשת הנתבעת הזו".

ביום 24.7.12 הגיש התובע תגובתו בה רשם: "הודעת הנתבעת הינה הודעת סרק, קנטרנית ואין בה ממש". התובע ער לכך שלא עמד במועד שנקבע בהחלטתי, ועל כך התנצל, אך הוא סבור, שמהותית, מסר כבר בתצהיר גרסה מלאה ומספיקה לגבי התאונה. התובע מבקש, שאם ביהמ"ש יורה לו להגיש תצהיר נוסף, למרות עמדתו, כי אז יותנה הדבר בהשלמת הליכים מקדמיים מטעם הנתבעת וכן בהגשת תצהיר נסיבות גם מטעם הנתבעת. התובע מוסיף וטוען כי "נראה כי כל מטרת הנפגעת למשוך זמן ולדחות הקץ בניהול התובענה גופה".

ביום 24.7.12 הגישה הנתבעת תשובתה על תגובת התובע הנ"ל מאותו יום. הנתבעת מתנגדת לעמדת התובע וחוזרת על עמדתה ובקשתה, ואף מבקשת בנסיבות לחייב את התובע בהוצאות ההליך ואף בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

הכרעה

אני מוצא לנכון להביע צערי על התנהלות התובע.

היה ראוי לתובע, ולו מפאת כבוד ביהמ"ש ולו משעה שהכיר בכך שלא עמד לפחות בזמני החלטת 23.4.12 ואף התנצל על כך, לגלות יתר גמישות וסובלנות כלפי עמדת ובקשת הנתבעת.

אני קובע כי התובע לא קיים הוראות החלטתי מיום 23.4.12, לא מבחינת הזמן שנקבע בה ולא מבחינת המסמך (תצהיר הנסיבות המפורט) שהיה עליו להגישו לפיה. עיינתי בתצהיר התשובות לשאלון (שהתובע מבקש לראות בו תחליף ראוי לתצהיר הדרוש) ולא שוכנעתי כי מדובר בתצהיר מספק. ראשית, התצהיר הנ"ל ניתן זמן רב בטרם החלטתי מיום 23.4.12, כלומר בטרם התובע ידע שביהמ"ש מורה לו להגיש תצהיר עפ"י הוראות מסוימות, ולכן ראוי שיוגש תצהיר נסיבות מפורש ועפ"י הוראות ביהמ"ש. שנית, בתצהיר שהוגש אין גרסה מלאה ומפורטת ("מהתחלה עד הסוף") של נסיבות התאונה, ובנסיבות וגם לאור הלקוניות היחסית של תיאור התאונה בכתב התביעה, נדרש פירוט מלא.

יואיל אפוא התובע להגיש, בתוך 7 ימים מהיום (פגרת הקיץ באה במניין הימים) תצהיר נסיבות, לפי הוראות החלטת 23.4.12.

הנתבעת תגיש תחשיב נזק מטעמה בתוך 30 יום מיום קבלת תצהיר הנסיבות שיוגש כאמור.

לא מצאתי להתנות את הגשת תצהיר הנסיבות בדבר, ולא היה ראוי לטעמי לבקשת התנאה כזו בנסיבות. התובע יוכל להגיש בקשה נפרדת ומסודרת (עפ"י תקסד"א), בתוך 7 ימים מהיום, למתן צו להשלמת הליכים מקדמיים ע"י הנתבעת, ואם וכאשר זו תוגש היא תידון לגופה.